​ איך אתם – שאולי חווים בעצמכם את הפחד מהחמצה – יכולים להפיק ממנו תועלת?

הפחד מהחמצה (FoMO – Fear of Missing Out)

ד”ר דן הרמן זיהה לראשונה את תופעת ‘הפחד מהחמצה’ (FoMO – Fear of Missing Out) כמגמה הולכת ומתחזקת במהירות בשנת 1996, במהלך מחקר איכותני בנושא שיווקי. ד”ר הרמן נתן לתופעה את שמה.

כבר בשלב מוקדם היה ברור לו שמדובר בהתפתחות חשובה מאוד בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכולוגיה שיווקית בפרט ובמהלך השנים הבאות חקר את הפחד מהחמצה כתופעה חברתית-תרבותית, כמניע אנושי, וכגורם אישיותי.

הסיכום הבא מבוסס על התצפיות, הממצאים והתובנות שלו בעקבות שנים רבות של עיסוק בנושא.

בשנת 2001 הגדיר והסביר ד”ר הרמן את הפחד מהחמצה במאמר האקדמי הראשון בנושא, אשר פורסם ב- Journal of Brand Management. מאמרים נוספים שכתב בעקבותיו פורסמו במספר אתרי שיווק ומיתוג, חלקם בתרגום לשפות שונות. בשנת 2005 כתב פרק על הפחד מהחמצה לאסופת מאמרים אקדמית: Consumer Behavior: Implications for Marketing Strategies Edited by G. Radha Krishna, Icfai University Press. כמו כן, הקדיש פרק לנושא הפחד מהחמצה בספרו “יתרון לא הוגן – ניהול אסטרטגי מנצח בעולם של משובטי MBA” שיצא לאור בשנת 2005 ותורגם לאנגלית בשנת 2008.

בשנים האחרונות הפחד מהחמצה תפס תאוצה והפך לאחד המושגים המדוברים והנחקרים ביותר בפסיכולוגיה חברתית, בפסיכולוגיה אישית ובפסיכולוגיה שיווקית. הרבה מהמאמרים שנכתבו בנושא ברחבי העולם ציינו את שמו של ד”ר הרמן ונתנו לו קרדיט כמי שגילה את התופעה. הוא סייע וממשיך לסייע לחלק מהמחקרים הנערכים בתחום ובהם המחקר הרחב שנערך על ידי משרד הפרסום הבינלאומי J. Walter Thompson.

בשנת 2013 המושג FoMO, הפחד מהחמצה, צורף רשמית למילון אוקספורד.

התפוצה המתרחבת של הפחד מהחמצה יצרה מציאות שיווקית חדשה שהפכה את מטרת-העל של השיווק עד לאותו זמן, את נאמנות הצרכן, לתופעה נכחדת. בשנת 1998 התחיל ד”ר הרמן לפתח מתודולוגיה חדשה של שיווק ומיתוג שנועדה להתאים את סגנון השיווק להתנהלותם של צרכנים המונעים על ידי הפחד מהחמצה. הוא כינה אותה בשם ‘שיווקצר’, חשיבה שיווקית לטווח קצר – Think Short Marketing (בניגוד לThink Long Marketing, חשיבה שיווקית לטווח ארוך, הגישה השלטת בעולם השיווק והמיתוג). כלי מרכזי של המתודולוגיה הוא יצירת מותג לטווח קצר (Short Term Brand – STB).

מהו הפחד מהחמצה?

אנחנו חיים בעידן “האפשרויות הבלתי מוגבלות” שיש לכל אחד מאיתנו, לפחות לכאורה. אינסוף האפשרויות מצית את הדמיון שלנו. אנחנו רוצים הכל. האפשרויות הן שלנו ואנחנו לא מוכנים לוותר עליהן. התמכרנו. מצד שני, היכולת שלנו למצות אותן מוגבלת. כך נולדה תופעת הפחד מהחמצה.

הפחד מהחמצה מתחיל בתחושת חרדה מתמשכת מפני החמצת הזדמנויות וויתור על אפשרויות, החל ביומיומיות ועד לכאלה שהן משנות חיים בפוטנציה, בכל התחומים. החרדה הכללית הזו, שברקע, הופכת לפחד ספציפי בנקודות החלטה. אבדן ההזדמנות נתפס כאיום. הפחד מהחמצה נוגע לכל מה שאנחנו מרגישים שאנחנו רוצים אבל מחמיצים בחיים כי אין לנו מספיק זמן, כסף, יופי, אופי, אומץ, קשרים, … או בגלל שאנחנו לא נמצאים במקום הנכון בזמן הנכון.

הפחד מהחמצה יוצר עבורנו קושי:

  1. לבחור בין אפשרויות – כיוון שכל בחירה היא וויתור על אפשרויות אחרות
  2. להתחייב – מאותה סיבה
  3. להתמקד ולהתמיד – מפני שאנחנו נתונים כל הזמן לפיתויים של אפשרויות אחרות שאנחנו מחמיצים
  4. להתנתק – משום שבכל רגע יכול לקרות משהו חשוב או להיווצר הזדמנות שנחמיץ.

הקשיים האלה באים לידי ביטוי בכל תחומי החיים: בהחלטות יומיומיות לגבי הקצאת זמן או התחייבות לפעילות מסוימת, בהתנהלות שלנו עם הסמארטפונים שלנו אפילו בזמן נהיגה, בהחלטות בנושאים כמו לימודים, קריירה, מערכות יחסים ועוד. אם עניתם על שאלון הבחינה העצמית שבדף הבית של האתר הזה, כבר נחשפתם לגילויים רבים של הפחד מהחמצה.

ככל פחד, גם הפחד מהחמצה יכול לפעול כגורם משתק (למשל, חוסר החלטיות למול חלופות) או כגורם ממריץ לפעולה (למשל, דחף חזק לבצע שינוי בחיים כדי לא להחמיץ הזדמנויות).

כדי להבין את הפחד מהחמצה בואו נסתכל יחד על התרשים הבא:

הבסיס לפחד מהחמצה הוא המודעות לכך שיש לנו המון אפשרויות לבחור מתוכן. אם אין אפשרויות – אין סכנה להחמיץ אותן. חווית הפחד מהחמצה דומה למה שילד מרגיש כאשר הוא נכנס לחנות ממתקים צבעונית, כשבכיסו רק מטבע אחת של חמישה ₪, יש המון ממתקים טעימים וקשה מאוד לבחור. כל בחירה היא וויתור על אפשרויות קורצות אחרות. בעשורים האחרונים (מסיבות שאסביר בהמשך) התחלנו לראות באפשרויות שפתוחות בפנינו סוג של נכס ששייך לנו – למרות שהן לא יותר מפוטנציאל לא ממומש – ולחוות הפסד או אפילו אובדן כאשר אפשרויות שהיו פתוחות בפנינו “נסגרות”. חווית הפחד מהחמצה נובעת מריכוז תשומת הלב “בחצי הכוס הריקה”. אנחנו מתמקדים דווקא במה שאנחנו לא ממצים, במה שאנחנו מחמיצים.

במקביל, אנחנו מגבשים לעצמנו תפיסה לגבי הנורמה של מיצוי הזדמנויות ואפשרויות בסביבתנו. כלומר: מה האנשים סביבנו מספיקים ומשיגים ומממשים בחיים שלהם. אנחנו משווים את עצמנו לאחרים שנראים לנו דומים. החברים שלנו בפייסבוק הם דוגמה טובה. האם אנחנו ממצים יותר הזדמנויות בחיים מהחברים שלנו בפייסבוק? הטיה בעייתית מאוד ונפוצה של התפיסה שלנו היא להשוות את עצמנו לא לאנשים מסוימים אלא לכלל החברים שלנו. התוצאה ברוב המקרים היא שאנחנו “יוצאים” לא טוב בהשוואה עם כל השמחות וההצלחות של כל החברים על הקיר שלנו בפייסבוק. ככל שיש לנו יותר חברים – ההשוואה יותר מעיקה ומעוררת תחושת החמצה קשה. בנוסף לזה, אל תשכחו גם שכולם נוטים להציג בפייסבוק תמונה “ערוכה” של החיים שלהם כשהם מדגישים הישגים, הצלחות, הנאות ושמחות. אין הרבה אנשים שמעלים בפייסבוק פוסטים על זמנים של שגרה אפורה, שעמום, באסה וכישלונות.

המחשבה על מה שאנחנו מחמיצים מעוררת את הפחד מהחמצה.

שלושת הגורמים לפחד מהחמצה הם אם כן, 

  1. מודעות לשפע של הזדמנויות ואפשרויות אטרקטיביות.
  2. ההערכה האינטואיטיבית שלנו עד כמה אחרים מצליחים למצות ולממש. 
  3. האמונה ש- “גם לי מגיע” ושל מסוגלות.

כל אחד מגורמים אלה יכול להעלות או להוריד את רמת הפחד מהחמצה.

החמצה היא הכרח פיזיקלי, בלתי נמנע. בכל רגע נתון אנחנו נמצאים במקום מסוים ועושים דבר מסוים ומן הסתם מחמיצים הרבה מאד דברים אחרים שקורים באותו זמן במקומות אחרים. הפחד מהחמצה, לעומת זאת, הוא מציאות פסיכולוגית. הוא תגובה רגשית על אבדן הזדמנויות ואפשרויות. 

החשיבות של הפחד מהחמצה

החשיבות להבין את הפחד מהחמצה נובעת מכך שהשפעתו על איכות חיינו היא מכריעה והוא מהווה גורם מרכזי או לפחות תורם במספר גדול של תופעות חברתיות ותרבותיות כמו –

  1. נורמה של אורח חיים עמוס ו- ‘רעב לזמן’ (Time starved).
  2. דיכאון פייסבוק (Facebook Depression) – תסכול ואפילו דיכאון עקב השוואה בין חיינו לבין החיים הנפלאים ומההצלחות שחברים מעלים כל הזמן בפוסטים שלהם בפייסבוק.
  3. תפקוד יומיומי בריבוי משימות (Multitasking).
  4. התקצרות טווח הקשב הממוצע, התרחבות תפוצת הפרעות הקשב והיווצרות נורמה של קשב מפוזר וחלקי בקביעות (Continuous Partial Attention).
  5. עליה חדה במספר תאונות הדרכים שהגורם להן הוא קריאה וכתיבה של הודעות טקסט תוך כדי נהיגה.
  6. התארכות גיל ההתבגרות – צמיחה במספר הצעירים שחיים בבית ההורים ולא בוחרים לעצמם תחום עיסוק עד גיל מבוגר יחסית.
  7. עליה במספר האנשים שלא מתחתנים או חיים בזוגיות מחויבת ארוכת טווח אף פעם.
  8. עליה בשיעור הגירושין.
  9. עליה במספר הזוגות שבוחרים שלא להביא ילדים לעולם (DINK – Double Income No Kids).
  10. הטרפת הילדים מגיל צעיר ביותר בעומס של חוגים שנועדו לפתח את יכולותיהם (Overscheduled Kids).
  11. צמיחה במספר האנשים שעוברים כמה מקצועות וקריירות במהלך החיים.
  12. עליה במספר האנשים שעוברים ממדינה למדינה וחיים לפחות כמה שנים בארצות שונות.
  13. תפוצה רחבה של “משבר אמצע חיים” (לקיחת “הפסקה”, “חישוב מסלול מחדש”).
  14. היכחדות “נאמנות הצרכן”.
  15. צמיחה אדירה ומתמשכת בתעשיית האנטי-אייג’ינג.

כמה מהשלכות הפחד מהחמצה

כשאתם עוברים על הרשימה הבאה, שימו לב איך כל אחת ואחת מהן היא ביטוי או תוצאה של FoMO, של המודעות לכך שיש לנו היום אפשרויות רבות הפתוחות בפנינו בכל רגע ובכל תחום של חיינו, השאיפה לשמור עליהן פתוחות והניסיון המתמיד שלנו למצות כמה שיותר מהן.

  1. אנחנו חיים בעומס מוטרף
    (TBD – Too Busy Disorder, כפי שאלן דג’נרס ניסחה את זה)
    אנחנו שואפים להספיק כמה שיותר ודוחסים המון פעילויות לתוך 24 השעות שיש לנו ביממה, מזגזגים ביניהן ופועלים בריבוי משימות בכל פעם שהדבר אפשרי. אנחנו לא מוכנים לוותר על שום דבר: קריירה, ליהנות מחיי משפחה ופעילויות חברתיות, תחביבים, אימוני כושר ועוד.
    הקשב שלנו השתנה. אנחנו מתקשים להקדיש את מלוא תשומת ליבנו לאפיק אחד. הקשב שלנו הוא חלקי ומפוצל באופן קבוע.
  2. התמכרנו לסמארטפונים וליכולת להיות מעודכנים בכל רגע נתון
    אנחנו מחוברים וזמינים באופן מתמיד באמצעות הסמארטפון שלנו, אפליקציות התקשורת והמדיה החברתית. אנחנו מתקשרים בכל דרך אפשרית, נשארים מחוברים וזמינים בכל רגע (אפילו בזמן נהיגה, אפילו בזמן סקס), כי חשוב לנו להיות מעודכנים בכל נושא, ולא לפספס שום הזדמנות קורצת שאולי תופיע…
  3. אנחנו מבוהלים מהמחשבה על הזדקנות, שהיא ההחמצה האולטימטיבית
    אנחנו מנסים כל פתרון אנטי אייג’ינג, כל אמצעי מניעה להזדקנות: תכשירים, טיפולים, הזרקות, ניתוחים פלסטיים, טיפולים קוסמטיים… משתמשים באיפור ומאמצים אופנה של קבוצות גיל נמוכות משלנו, בכדי להראות צעירים יותר.
  4. קשה לנו להתחייב לתא משפחתי קבוע ואנחנו מטריפים את ילדינו
    אנחנו מתחתנים בגיל מבוגר יותר, אם בכלל, ולכן גם מתאחר גיל היציאה לחיים עצמאיים וצעירים נשארים הרבה יותר שנים בבית ההורים. מכיוון שתמיד יכולה להופיע אופציה טובה יותר, הרבה אנשים מתקשים לבחור ולהתחייב לבן זוג אחד ובוחרים להישאר רווקים. רבים מהנשואים מתגרשים כי הם מרגישים שמגיע להם משהו “מדויק” או מרגש יותר. יש גם מגמת עליה בשיעור הזוגות שהם “חסרי ילדים מבחירה”, מכיוון שגידול ילדים דורש הרבה הקרבה.
    כשיש לנו ילדים אנחנו דואגים לפתח אותם מגיל רך (שחלילה לא יחמיצו כלום) באמצעות פעילויות וחוגים שונים בלו”ז צפוף ועמוס.
  5. הרבה גברים ונשים חווים משברי אמצע החיים ומחליפים קריירות
    הם בוחרים לקחת הפסקה מהחיים שלהם בכדי לחקור חוויות שונות והזדמנויות נוספות, ואפילו לחפש שינוי בקריירה. רבים מחליפים קריירות כל כמה שנים.
  6. מעברים לערים אחרות, הגירה למדינות אחרות או לפחות חיים בחו”ל תקופה מסוימת, נפוצים יותר מאשר בעבר
    אנחנו רוצים לטעום מהחיים במקום אחר, ולמצוא איזה אפשרויות חדשות אותו מקום טומן בחובו.
  7. אנחנו משתתפים בקבוצות ובקהילות (לא שייכים אליהן) וסגנון החיים שלנו מגוון
    בכל רגע נתון אנחנו לוקחים חלק בכמה וכמה קבוצות וקהילות שונות במקביל, חלקן ממשיות וחלקן וירטואליות. בכולן אנחנו משתתפים באופן זמני ובמקביל, נמנעים מהתחייבות מוחלטת למי מהן.
    אנו משלבים כמה סגנונות חיים ומאמצים כל אחד מהם בדרגות שונות (למשל: בריאות וכושר, דת ומסורת, רוחניות, אנינות טעם, …).
  8. אנחנו גאים בכך שאנחנו מגוונים ומשתנים
    אנחנו מעצבים שוב ושוב את המראה שלנו וגם את התנהגותנו. אנחנו מעריכים מאד גמישות ואת היכולת להשתנות עם הזמן. אנחנו מתאמצים לפתח את עצמנו באופן מתמיד. אנחנו מרוצים מזה שיש בתוך אישיותנו חלקים שונים ואפילו סותרים (אנחנו נתפסים בעיני אחרים כיותר מעניינים בזכות זה). אנחנו מרשים לעצמנו להתנהג בצורה לא עקבית בהקשרים שונים, להשתנות מסיטואציה לסיטואציה.
  9. אנחנו חיים ב- ‘עכשיו’ נצחי
    אנחנו מגיבים מהר לחידושים ומאמצים מהר התנהגויות, סגנונות, מוצרים ומותגים. באופן טבעי, אנחנו לא מתמידים. אנחנו חיים כיום בעידן הפוסט-נאמנות של הלקוחות. אנחנו סוגדים לחדש ונוטים להחשיב אותו באופן אוטומטי ליותר מוצלח מהקודם. אנחנו מתאמצים להיות מעודכנים תמיד, מסונכרנים עם הרגע.
  10. כחלק מה- ‘עכשוויות’ (Nowness) הנצחית שלנו אנחנו בחיפוש מתמיד אחר חוויות חדשות
    אנחנו מעדיפים את הסיפוקים המידיים על פני הגישה ש”דברים טובים מגיעים לאלו שמחכים”. אנחנו מחשיבים חוויות יותר מאשר חפצים

הפחד מהחמצה יכול להיות דבר טוב

למרות שלמילה “פחד” יש קונוטציה לא נעימה, הפחד מהחמצה יכול להיות כוח חיובי בחיים:

  • הוא דוחף אותנו לחיות חיים עשירים יותר, מלאים בעניין, התרגשות והנאות.
  • הוא מניע אותנו לפתח את עצמנו עד תום ולהגיע להישגים שנותנים לנו הרגשת סיפוק, עוצמה וערך עצמי.
  • הוא דוחף אותנו למצות את החיים, לספוג את כל מה שיש להם להציע לנו.
  • הוא מוביל אותנו להתנהגות שגורמת לנו להיות יותר מעניינים ואטרקטיביים יותר בעיניי אחרים, וגורם להם להעריך אותנו יותר.
 מחקרינו מראים שקרוב ל70% מהמבוגרים במדינות מתפתחות ומפותחות בעולם חווים את הפחד מהחמצה ומונעים על ידי בדרגות שונות.
 
ככל שאנו מגדילים את היכולת שלנו להתמודד היטב עם הפחד מהחמצה כך עולים בהתאמה סיכויינו להצלחה כלכלית, הצלחה חברתית, ולהשגת רמות גבוהות של שביעות רצון מהחיים.
 
כמעט 30% מהאנשים מתמודדים היטב עם הפחד מהחמצה ומסוגלים להפוך אותו לכוח מניע חיובי בחיים שלהם. קבוצה נוספת של בערך 25% מהאנשים מצליחים להתנהל טוב בסך הכל אבל הפחד מהחמצה כן גורם להם לחוסר שביעות רצון מסוים. 
 
מעט פחות מ20% מהאנשים נכשלים בהתמודדות בצורה אפקטיבית עם הפחד מהחמצה והוא נוטה להפוך את חייהם לאומללים.
 
 

הסכנה הגדולה של הפחד מהחמצה היא ההחמצה האולטימטיבית

הפחד מהחמצה יכול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. הניסיון חסר התוחלת למצות את כל האפשרויות הקיימות יכול להוביל לכך שלא נממש אף אחת מהן.

אנשים המונעים על ידי הפחד מהחמצה ולא מפתחים את אסטרטגיות ההתמודדות הנחוצות ואת היכולות הדרושות, לרוב נתקלים בכמה קשיים בחיים שלהם:

  • הם מרגישים מוצפים, המומים ומשותקים וחווים חיים של תסכול מתמשך.
  • הם מרגישים חוסר יכולת להתחייב לשום דבר ולאף אחד – קריירה, בן זוג וכו’. מכיוון שתמיד יש הזדמנויות קורצות אחרות, מוחשיות או דמיוניות, כל התחייבות נתפסת כוויתור על כל שאר ה- “יכול-היה-להיות-לי”.
  • הם לא מסוגלים להתמיד לאורך זמן.
  • הם לא מסוגלים להתמקד, להתרכז בדבר אחד ולכן מאמציהם מפוזרים לכל הכיוונים.
  • הם לא מסוגלים להחליט, לעיתים גם לא מסוגלים לסרב, מפחדים לסגור אפשרויות ולפספס דברים אחרים.
  • הם נוטים להעמיס על לוח הזמנים שלהם, ולכן גם מאחרים לעיתים קרובות. תמיד מרגישים לכודים ללא שליטה במרוץ בלתי נגמר.

ההשלכות עבור משווקים

אלה זמנים מאתגרים עבור משווקים אשר מתמודדים עם צרכנים מונעים על ידי פחד מהחמצה. אחת ההשלכות של הפחד מהחמצה היא שהנאמנות הצרכן, כפי שהכרנו אותה בעבר, כבר לא קיימת.

הסופר סלמאן רושדי כתב על חלק מהדברים שהוא החמיץ כאשר הוא היה במסתור:
“אתה יכול להכנס לתוך חנות בציפייה לקנות פריט מסוים, ואז לראות את המוצר שנמצא לידו, ולהבין שזה מה שאתה באמת רוצה. ההנאה, בסופו של דבר, היא בעצם הבחירה.”

צרכנים חיים כיום חיים הפכפכים ומלאי שינויים כמעט בכל היבט של הקיום שלהם. הם רגילים לחוות שינויים וחידושים ללא הפסקה. יש להם רצון ונכונות חסרי תקדים לנסות מוצרים ומותגים חדשים.

מעשית, אנחנו כבר חיים בעידן הפוסט-נאמנות-של-הלקוח. בעידן הזה צרכנים מעריכים, מחפשים באופן אקטיבי ומאמצים מהר חידושים.

המגמה הזו מעודדת חדשנות מתמדת. משווקים כיום נאלצים להוציא עוד ועוד ארנבים (שונים זה מזה) מתוך הכובע, ולעשות לא מעט מעשי קסם ובעיקר ולהצליח בזה שוב ושוב לאורך הקריירה שלהם. כדי לענות על הצורך הזה, עבדתי במשך הרבה שנים על פיתוח המתודולוגיה של “שיווקצר”, Think Short Marketing.

שיווקצר הוא שיטה אינטגרטיבית ומקיפה שמספקת כלים לפתח, ליצור, למתג, להשיק ולנהל – פעם אחר פעם, שוב ושוב – מוצרים ושירותים חדשים, מותגים חדשים, פרויקטים, מקומות בילוי חדשים ועוד ועוד. הם בנויים לחדור לשוק מהר, לעורר מידית התלהבות בקרב לקוחות יעד ולהפוך מידית להצלחה במונחי מכירות, הכנסות ורווחים.

מתעניינים בפחד מהחמצה?

מעוניינים להזמין את ד”ר דן הרמן לדבר על הפחד מהחמצה באירוע של הארגון שלכם?
ההרצאות והסדנאות של ד”ר דן הרמן מותאמים לצרכים ולמטרות של קהל היעד הספציפי ולדרישות של המארגנים.

אנא צרו איתנו קשר באימייל: fomo@danherman.co.il